הסכם ממון - לא חוסר אמון, אלא אחריות משפטית וכלכלית
מאת: עו"ד עדי לוי סקופ
עו"ד עדי לוי סקופ עוסקת בדיני משפחה עם דגש על ליווי בגירושין, הסכמי ממון, גישור במשפחה, צוואות וירושות, ייפוי כוח מתמשך, אפוטרופסות וניהול עיזבונות. עבודתה משלבת חשיבה משפטית מדויקת, ראייה אסטרטגית רחבה ורגישות גבוהה למצבים שבהם אהבה, משפחה ורכוש נפגשים בנקודות הרגישות ביותר.
רבים נרתעים מן הרעיון של הסכם ממון משום שהם מזהים אותו עם חוסר אמון, עם חשש מפרידה, או עם "הכנסת המשפט" למקום שאמור להיות אינטימי, זוגי ואוהב. אלא שבמבחן המציאות, הסכם ממון אינו מסמך שנועד לפרק זוגיות, אלא כלי שנועד להגן עליה – או לכל הפחות להגן על בני הזוג מפני חוסר ודאות, מחלוקות וסיכונים משפטיים וכלכליים כבדים בעתיד. דווקא מהמקום של שותפות, בנייה משותפת ואמון, נדרשת גם אחריות משפטית.
הסכם ממון טוב מאפשר לבני זוג להחליט מראש, בשלב שבו היחסים תקינים, כיצד יוסדרו נכסים חיצוניים, מה ייעשה בדירה, בירושות, במתנות, בעסקים, בזכויות סוציאליות, בהשקעות משותפות ובנכסים עתידיים. הוא מצמצם באופן דרמטי את מרחב אי הוודאות במקרה של פרידה ואף במקרה של פטירה. בהיעדר הסדרה ברורה, בתי המשפט ובתי הדין נדרשים לבחון בדיעבד התנהלות של שנים, מצגים, מקורות מימון, דפוסי שיתוף, ערבוב נכסים והתנהגות בפועל – ולא פעם התוצאה רחוקה מאוד ממה שמי מהצדדים סבר שיהיה.
מהו הסכם ממון ומה המטרה המשפטית שלו
סעיף 1 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973, מגדיר הסכם ממון כ"הסכם בין בני זוג המסדיר יחסי ממון שביניהם", כאשר גם שינוי של הסכם כזה חייב להיות בכתב.
המבחן המרכזי שנקבע בפסיקה לשאלה אם הסכם הוא "הסכם ממון" טמון במטרתו. אם מטרת ההסכם צופה פני איזון משאבים בענייני ממון לעת מוות או גירושין, לפנינו הסכם ממון. לעומת זאת, לא כל הסכמה חוזית בין בני זוג היא בהכרח הסכם ממון במובנו של החוק.
המטרה המשפטית של הסכם ממון היא פשוטה אך בעלת משמעות מרחיקת לכת. במקום להותיר את בני הזוג כפופים לברירת המחדל של הדין – ובעיקר להסדר איזון המשאבים שבחוק – בני הזוג בוחרים בעצמם כיצד יוסדרו יחסי הממון ביניהם. מה יישאר נפרד. מה יהיה משותף. מה ייעשה בדירה, בירושות, בעסקים, בכספים ובזכויות. ומה יקרה במקרה של פרידה.
למה גם זוגות אוהבים ויציבים צריכים לשקול הסכם ממון
הטעות הנפוצה ביותר היא לחשוב שהסכם ממון מיועד רק למי שחושש מן הגירושין, למי שיש לו רכוש רב במיוחד, או למי שאינו בוטח בבן או בת הזוג. בפועל, ההפך הוא הנכון. דווקא זוגות שמצויים בשלב טוב, בוגר ויציב של הקשר, הם אלה שיכולים לשבת יחד ולבנות הסכם טוב, שקול ומאוזן.
הסכם ממון אינו רלוונטי רק כאשר אחד הצדדים מגיע עם הון גדול במיוחד. הוא חשוב מאוד גם במצבים שכיחים הרבה יותר – דירה שנרכשה לפני הנישואין, מגרש שהתקבל בירושה, עסק קיים, ילדים מנישואין קודמים, תמיכה כלכלית של הורים, פערי רכוש משמעותיים, או רצון לגבש מסגרת כלכלית ברורה מראש.
בהיעדר הסכם, גם נכס "חיצוני" לכאורה עלול להפוך במצבים מסוימים למוקד של מחלוקת קשה. והנקודה החשובה לא פחות היא שגם מי שחתם על הסכם ממון, חייב להבין שבתי המשפט בוחנים לא רק את המסמך, אלא גם את ההתנהלות בפועל.
מי מוסמך לדון - בית הדין לעבודה או בית המשפט לענייני משפחה?
כאשר מדובר בפיטורי בן זוג בעסק משפחתי, השאלה הראשונה היא לעיתים שאלת הסמכות. למרות שהרקע לסכסוך הוא זוגי או משפחתי, כאשר המחלוקת עוסקת בפיטורים, מדובר בדרך כלל בסכסוך עבודה מובהק.
בהתאם לסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, הסמכות לדון בתביעה הנוגעת לפיטורים, לשכר, לזכויות סוציאליות או לפגמים בהליך הפיטורים נתונה לבית הדין לעבודה. הפסיקה קבעה בהקשר זה כי "סכסוך בעניין פיטורין הוא סכסוך עבודה, יהא מקור הסכסוך אשר יהא". כלומר, גם אם הליך הגירושין הוא הרקע העובדתי, מהות הסכסוך נשארת תעסוקתית.
רק במקרים חריגים שבהם יתברר כי יחסי העבודה היו למראית עין בלבד, למשל כאשר השכר שולם על הנייר לצורך הטבות מס או מראית עין רכושית, ולא התקיימה העסקה אמיתית, עשויה הסמכות לעבור לבית המשפט לענייני משפחה.
אילו נכסים חשוב במיוחד להסדיר בהסכם ממון
יש נכסים שביחס אליהם חוסר הסדרה הוא כמעט הזמנה לסכסוך עתידי. בראש ובראשונה – דירה שנרכשה לפני הנישואין, מגרש שהתקבל בירושה, נכס שהתקבל במתנה, עסק קיים, מניות, חשבונות השקעה, כספים משפחתיים, זכויות פנסיוניות, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות גמל ונכסים עתידיים.
ברירת המחדל הקבועה בסעיף 5 לחוק יחסי ממון קובעת כי עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט החריגים שבסעיף – ובהם בין היתר נכסים שהיו ערב הנישואין, או שהתקבלו במתנה או בירושה, וכן נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב שלא יאוזנו ביניהם.
אבל גם כאשר החוק מחריג נכסים מסוימים, אין פירוש הדבר שהסיכון נעלם. בפועל, שאלות של כוונת שיתוף, ערבוב כספים, השקעות משותפות והתנהלות כלכלית בפועל עלולות לייצר מחלוקת מורכבת מאוד גם ביחס לנכסים חיצוניים.
מה ההבדל בין הסכם ממון אצל בני זוג נשואים לבין ידועים בציבור
אצל בני זוג נשואים מדובר ב"הסכם ממון" במובנו של חוק יחסי ממון, ולכן יחולו עליו דרישות החוק – ובמרכזן דרישת האישור כדין.
אצל ידועים בציבור ובני זוג שאינם נשואים, מקובל לעסוק ב"הסכם חיים משותפים" או "הסכם בין ידועים בציבור". הסכמים אלה אינם כפופים בהכרח לאותה דרישת אישור כתנאי לתוקף, אף שמומלץ מאוד לאשרם כדי לחזק את מעמדם הראייתי והמשפטי.
ההבחנה הזו חשובה במיוחד גם ברמת התוכן. אצל ידועים בציבור, ובפרט בפרק ב', יש בדרך כלל דגש חזק יותר על הפרדה רכושית, על נכסים שנצברו לפני תחילת הקשר, על ילדים מנישואין קודמים, על מגורים בדירת אחד הצדדים, ועל מנגנוני פירוד ברורים.
למה לא מספיק לחתום - והסכם ממון חייב גם אישור כדין
סעיף 2 לחוק יחסי ממון קובע כי הסכם ממון טעון אישור של בית המשפט לענייני משפחה או של בית הדין הדתי שלו סמכות השיפוט בענייני נישואין וגירושין של בני הזוג. גם שינוי של הסכם כזה טעון אישור כאמור.
האישור לא יינתן אלא לאחר שהערכאה המוסמכת נוכחה שבני הזוג עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו.
הרציונל ברור. היחסים בין בני זוג הם יחסים מיוחדים, עדינים ומורכבים. עלולים להתקיים בהם לחץ, תלות רגשית, תלות כלכלית, פערי כוח או חוסר הבנה של ההשלכות. לכן המחוקק דרש "מסננת" חיצונית שתוודא שההסכם אינו רק חתום, אלא גם מוסכם, מובן וחופשי.
אישור ההסכם אינו טקס פורמלי. זהו תנאי מהותי לתוקפו.
מי מוסמך לאשר הסכם ממון ומתי - בית משפט, בית דין, נוטריון או רושם נישואין
לפני הנישואין או בעת עריכתם, קיימות כמה אפשרויות. ניתן לאשר את ההסכם בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הדתי המוסמך. ניתן גם, בהסכם שנכרת לפני הנישואין, לאמת אותו בפני נוטריון, ובלבד שהנוטריון נוכח כי בני הזוג עשו אותו בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו. החוק מזכיר גם אפשרות של אימות בידי רושם נישואין.
אחרי הנישואין, המצב מצטמצם. אם בני הזוג נישאו ללא הסכם ממון, ובמהלך הנישואין החליטו לכרות ביניהם הסכם ממון, לא ניתן להסתפק באישור נוטריוני. במצב כזה נדרש אישור של ערכאה שיפוטית מוסמכת.
מה קורה כאשר הסכם ממון לא אושר כדין
ככלל, אישור ההסכם הוא תנאי לתוקפו. הפסיקה חזרה וקבעה זאת שוב ושוב. בע"א 490/77 נציה נ' נציה, וכן בע"א 169/83 שי נ' שי, נקבע כי אישור בית המשפט או בית הדין הוא תנאי לתקפותו של הסכם ממון.
גם בפסיקה מאוחרת יותר, ובכלל זה בסקירה שהובאה בפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול בתיק 1151791/4, הודגש כי בשורה של פסקי דין נקבע שהסכם ממון שלא קיבל את אישור בית המשפט הוא, ככלל, חסר תוקף.
המשמעות היא שלא די בכך שהצדדים חתמו, הבינו ביניהם או אפילו פעלו במשך זמן מה לפי ההסכם. כשמדובר בהסכם ממון במובנו של החוק, דרישת האישור אינה "קישוט", אלא מרכיב יסודי.
האם הסכם ממון שלא אושר יכול להיות תקף במקרים מסוימים
התשובה לשאלה זו מורכבת. נקודת המוצא בדין היא כי הסכם ממון טעון אישור של הערכאה המוסמכת, וכי אישור זה הוא תנאי מהותי לתוקפו. עם זאת, בפסיקה התפתחה גישה שלפיה בנסיבות מסוימות, כאשר הסכם ממון לא אושר כדין אך הצדדים נהגו על פיו לאורך זמן, עשוי לקום לו תוקף מעשי מכוח עקרונות כלליים של המשפט, ובהם תום הלב, השתק ומניעות.
כך, למשל, בע"א 151/85 רודן נ' רודן, פ"ד לט(3) 186, עמד בית המשפט על כך שצד שנהג על פי ההסכם במשך שנים, קיבל את טובות ההנאה שצמחו לו ממנו, ורק בשלב מאוחר ביקש להתנער ממנו בטענה של היעדר אישור – עשוי להיות מנוע מלעשות כן. בית המשפט הדגיש כי העלאת טענה כזו לאחר שנים של הסתמכות וקיום ההסכם עלולה להיחשב שימוש בזכות שלא בתום לב.
גם בבע"מ 4547/06 פלוני נ' פלונית צוין במפורש כי השאלה אם יש מקום להכיר בתוקפו של הסכם ממון שלא אושר לא זכתה לתשובה חד משמעית בפסיקה, וכי קיימות בה גישות שונות, לכאן ולכאן, בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה.
בדומה לכך, בבע"מ 9126/05 פלונית נ' פלוני (2006) הובעה עמדה עקרונית שלפיה צד להסכם ממון חתום, שלא הוגש לאישור, לא יוכל בהכרח להישמע בטענה של היעדר אישור לאחר שנהנה לאורך זמן מפירות ההסכם ופעל על פיו בפועל.
עם זאת, חשוב להדגיש כי מדובר בחריג ולא בכלל. עצם העובדה שהצדדים נהגו לפי ההסכם אינה מבטיחה בהכרח שבית המשפט יכיר בו כהסכם תקף. ההכרה האפשרית מכוח התנהגות, תום לב, השתק או מניעות אינה מהווה תחליף בטוח, נכון או רצוי לאישור מסודר כדין. מי שמבקש להסתמך בעתיד על טענה כזו נוטל על עצמו סיכון משפטי ממשי, שכן התוצאה תלויה תמיד בנסיבותיו הספציפיות של המקרה ובהתרשמות בית המשפט מן ההתנהלות הכוללת של הצדדים.
שיתוף ספציפי בנכס חיצוני - איך גם ירושה או נכס מלפני הנישואין עלולים להפוך לנכס משותף
זהו אחד התחומים שבהם הסכם ממון הוא חיוני במיוחד. גם כאשר נכס הוא "חיצוני" לכאורה – למשל מגרש שהתקבל בירושה או דירה שנרכשה לפני הנישואין – אין פירוש הדבר שהשיתוף בו חסום לחלוטין.
הפסיקה הכירה בהלכת השיתוף הספציפי, שלפיה בן זוג עשוי לרכוש זכויות בנכס חיצוני הרשום על שם בן הזוג האחר, אם הוכח "דבר מה נוסף" המעיד על כוונת שיתוף בנכס המסוים.
בפסק הדין בתמ"ש (פ"ת) 26816-02-22 לדוג' שניתן בשנת 2025, הוכח שיתוף ספציפי במגרש שהתקבל בירושה ובבתים שנבנו עליו. בית המשפט ייחס משמעות, בין היתר, לכך שהבתים נבנו במהלך חיי הנישואין, לכך שניטלה משכנתא משותפת של 2,700,000 ש"ח, לכך שחלק מן ההחזר מומן מן החיים הכלכליים המשותפים, לכך שהצדדים גרו באחד הבתים במשך שנים, לכך שחלק מדמי השכירות הופקדו לחשבון המשותף, להעדר הסכם ממון ולהתנהלות הכלכלית המשותפת.
המסר חד מאוד. לא די בכך שנכס התקבל בירושה כדי לחסום כל טענה לשיתוף. אם במהלך החיים המשותפים נוצרת כוונת שיתוף ספציפית – למשל דרך השקעות משותפות, מגורים ממושכים, ערבוב מקורות מימון, שימוש משותף או העדר הסדרה ברורה – התוצאה יכולה להיות שיתוף בנכס, גם אם הוא התחיל כנכס חיצוני מובהק.
למה גם הסכם ממון טוב לא מספיק אם בני הזוג לא מתנהלים בפועל בהתאם להוראותיו
זו נקודה קריטית. גם ההסכם הטוב ביותר עלול להיחלש או להפוך למוקד מחלוקת אם ההתנהלות בפועל סותרת אותו.
בתי המשפט אינם בוחנים רק את הנייר, אלא גם את המציאות. עירוב כספים, הפקדות לחשבון משותף, השקעות משותפות בנכס שהוגדר כנפרד, שימוש בהכנסות משותפות לצורך החזר הלוואות פרטיות, מצגים של שיתוף, ומגורים ממושכים בנכס חיצוני – כל אלה עלולים ליצור מורכבות רבה.
במילים אחרות, הסכם ממון הוא לא רק מסמך. הוא גם מסגרת התנהלות. מי שמבקש לשמור על הפרדה רכושית, צריך לא רק לכתוב אותה – אלא גם לחיות לפיה.
מתי אפשר לבטל הסכם ממון - עושק, הטעיה, כפייה, אי הבנה ופגמים באישור
חרף החשיבות הרבה שבמתן ודאות ויציבות להסכמים, יש מקרים חריגים שבהם ניתן לתקוף הסכם ממון ולבקש את ביטולו. דיני החוזים חלים גם כאן, ובנסיבות מתאימות ניתן לטעון לעושק, כפייה, הטעיה, חוסר הבנה של משמעות ההסכם, או פגם מהותי בהליך האישור.
בפסק הדין עמ"ש 43421-03-13 פלוני נ' פלונית נדונו יסודות עילת העושק. הפסיקה חזרה והבהירה כי לא די בתחושה כללית של אי נוחות או פער בין הצדדים. יש להוכיח שלושה יסודות מצטברים – מצוקה, חולשה שכלית או גופנית או חוסר ניסיון של העשוק, ניצול של אותו מצב על ידי הצד השני, ותנאים גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל.
בפסק הדין שעסק בביטול הסכם ממון מחמת אי הבנה ועושק, הודגש כי על בית המשפט המאשר להסביר לבני הזוג, בשפה פשוטה וברורה, את משמעות ההסכם ולברר אם הוא נעשה בהסכמה חופשית. באותו מקרה נקבע כי נפלו פגמים מהותיים באישור, וההסכם בוטל.
גם בעמ"ש (ת"א) 1242/04 פלוני נ' פלונית הודגש כי בית המשפט המאשר אינו "חותמת גומי". עליו לבחון את רצונם החופשי של הצדדים, את הבנתם המלאה ואת משמעות ההסכם ותוצאותיו.
סוגי הסכמי ממון - אין "הסכם אחד נכון", אלא הסכם שצריך להתאים לזוג המסוים
אחת הטעויות הנפוצות ביותר היא להתייחס להסכם ממון כאל מסמך אחיד, טכני, כמעט טופס. בפועל, אין "הסכם ממון אחד שמתאים לכולם". הסכם ממון טוב חייב להיות מותאם למבנה הזוגי, למבנה הרכושי, לשלב החיים, לפערים הכלכליים, לילדים מקשרים קודמים, לשאלה אם הצדדים נשואים או ידועים בציבור, ולמטרות האמיתיות שבני הזוג מבקשים להשיג.
אפשר לזהות כמה מודלים עיקריים של הסכמי ממון
הסוג הראשון הוא הסכם של הפרדה רכושית מלאה. זהו הסכם שבו כל רכוש שהיה למי מהצדדים לפני הקשר, וכל רכוש שייצבר גם במהלך הקשר, ייוותר רכושו הבלעדי של אותו צד, למעט חריגים שיוגדרו במפורש. זהו מודל שכיח כאשר אחד הצדדים מגיע עם נכסים משמעותיים, דירה, עסק, ירושה צפויה, ילדים מנישואין קודמים, או כאשר שני הצדדים מבקשים עצמאות רכושית מוחלטת.
הסוג השני הוא הסכם של הפרדה רכושית מדורגת או חלקית. במודל הזה בני הזוג קובעים שהפרדה מלאה תחול על נכסים מסוימים בלבד, או עד שלב מסוים בקשר, ולאחר מכן יחול שיתוף חלקי או איזון. למשל, הפרדה מלאה עד מועד הנישואין, ולאחר מכן שיתוף או איזון משאבים – למעט ירושות ומתנות. זהו מודל גמיש יותר.
הסוג השלישי הוא הסכם ממון ממוקד נכס. זהו הסכם שמתרכז בנכס מסוים – בדרך כלל דירה, מגרש, עסק או השקעה מרכזית – ומבקש להסדיר באופן מדויק את הבעלות בו, את מקורות המימון, את חלקו של כל אחד, ואת התוצאה במקרה של פרידה.
הסוג הרביעי הוא הסכם חיים משותפים לידועים בציבור או לבני זוג בפרק ב'. בהסכמים כאלה מושם דגש חזק יותר על הפרדה רכושית, על נכסים שנצברו לפני הקשר, על ילדים מנישואין קודמים, על הוראות ביחס למגורים בדירה של אחד הצדדים, ועל ניסוח זהיר של שאלות כמו מתנות, הלוואות, חשבון משותף ופירוד.
איך בונים הסכם ממון נכון - ברור, מדויק, מותאם אישית ועמיד משפטית
הסכם ממון טוב אינו נמדד באורכו בלבד, וגם לא בשאלה כמה סעיפים יש בו. הוא נמדד ביכולת שלו לתת תשובות ברורות למצבים שבני הזוג עלולים להיתקל בהם בעתיד, בלי להשאיר אזורים עמומים, בלי לסתור את הדין, ובלי לייצר מרחב מיותר לפרשנות.
השלב הראשון הוא מיפוי אמיתי של התמונה הרכושית והאישית. לפני שמנסחים, צריך להבין מהם הנכסים הקיימים של כל צד, מה צפוי להתקבל בעתיד, האם קיימים עסקים, ירושות צפויות, ילדים מקשר קודם, תמיכה משפחתית, חשבונות נפרדים או משותפים, חובות, התחייבויות, זכויות סוציאליות, דירות, מגרשים או השקעות.
השלב השני הוא הכרעה מודעת בסוג המשטר הרכושי שהצדדים מבקשים לאמץ. האם הם רוצים הפרדה מלאה. שיתוף חלקי. מודל מדורג. החרגה של נכסים מסוימים בלבד. או הפרדה כללית לצד שיתוף במה שיוגדר במפורש כמשותף. אלה אינן שאלות טכניות. אלה שאלות ליבה.
השלב השלישי הוא ניסוח מדויק של הגדרות הרכוש והזכויות. הסכם טוב צריך להגדיר "רכוש" או "נכסים" באופן רחב וברור – מקרקעין, מיטלטלין, כספים, ניירות ערך, מניות, זכויות סוציאליות, זכויות פנסיוניות, חסכונות, נכסי קריירה, זכויות מוחשיות וערטילאיות, בארץ ובחו"ל.
השלב הרביעי הוא התייחסות מפורטת לנכסים הרגישים ביותר. כאן לא די באמירה כללית ש"כל נכס חיצוני יישאר של בעליו". אם יש דירה מלפני הקשר, מגרש בירושה, עסק פעיל, חשבון השקעות, או תמיכה כספית של ההורים – נכון להסדירם במפורש, לעיתים אפילו ברמת פירוט של כתובת, גוש וחלקה, מספר חשבון, מקור הכספים, מנגנון מימון, דינם של פירות, השבחה, שיפוץ, משכנתא, והשקעות עתידיות.
השלב החמישי הוא הבחנה ברורה בין רישום פורמלי לבין זכויות מהותיות. יש הסכמים שבהם נקבע שהרישום הוא הראיה המכרעת לבעלות. יש הסכמים שבהם נקבעת חלוקה מהותית שונה מהרישום. שתי הדרכים אפשריות, אבל מה שלא נכון הוא להשאיר את השאלה פתוחה.
השלב השישי הוא הסדרה מדויקת של מתנות, ירושות והעברות כספיות בין בני הזוג. החיים הזוגיים רצופים העברות כספים, מימון שיפוץ, השתתפות בהוצאות, תמיכה זמנית, והלוואות משפחתיות. אם ההסכם אינו קובע במפורש כיצד יתפרשו העברות כאלה – כמתנה, כהלוואה, כהשקעה או כהוצאה משותפת – פתח הסכסוך נשאר פתוח.
השלב השביעי הוא קביעת מנגנוני פעולה במקרה של פרידה. הסכם טוב לא אמור רק לקבוע "מה שייך למי", אלא גם להסדיר איך פועלים אם הקשר מסתיים. למשל, מתי נמסרת הודעת פירוד, מהו "יום ההפרדה", איך מתחלק רכוש משותף, מה דינם של חשבונות בנק משותפים, מה קורה בדירת המגורים, האם יש זכות קדימה לרכישת חלקו של בן הזוג האחר, האם ימונה שמאי או מומחה, והאם תחול חובת גישור.
השלב השמיני הוא קביעת הוראות שמטרתן למנוע עקיפה של ההסכם. רצוי לקבוע במפורש שכל שינוי, ויתור, גריעה או סטייה מן ההסכם ייעשו בכתב ובאישור כדין, ולא מכוח התנהגות בלבד. סעיף כזה אינו מעניק חסינות מוחלטת, אך הוא בהחלט מחזק מאוד את היציבות ההסכמית.
השלב התשיעי הוא וידוא של הבנה, רצון חופשי ואישור כדין. הסכם ממון טוב אינו רק מסמך כתוב היטב. הוא גם מסמך שניתן יהיה להגן עליו בעתיד. לכן חשוב מאוד שכל צד יבין באמת את תוכן ההסכם, את משמעותו ואת תוצאותיו, יקבל הזדמנות אמיתית להתייעץ, ויחתום ללא לחץ או כפייה.
טעויות נפוצות בעריכת הסכם ממון שאסור לעשות
הטעות הראשונה היא לא לערוך הסכם בכלל, מתוך מחשבה ש"נסתדר" או ש"מה ששלי ברור שהוא שלי".
הטעות השנייה היא לערוך הסכם חלקי, עמום או כללי מדי.
הטעות השלישית היא לחתום בלי אישור כדין, או להניח שניתן יהיה "להשלים את זה אחר כך".
הטעות הרביעית היא לחתום על הסכם מצוין – ואז להתנהל בדיוק הפוך ממנו.
והטעות החמישית היא להתייחס להסכם כאל טופס סטנדרטי, במקום כמסמך אסטרטגי המחייב התאמה אישית מלאה למבנה המשפחתי, הרכושי והאנושי של בני הזוג.
סיכום - הסכם ממון טוב לא נועד לפרק זוגיות, אלא להגן עליה ועל הצדדים שבה
הסכם ממון אינו מסמך של חוסר אמון. הוא מסמך של אחריות. הוא מאפשר לבני זוג להחליט מראש מה חשוב להם לשמור, מה נכון לשתף, ואיך ייראה הסדר רכושי הוגן, ברור ויציב. הוא מגן על ירושות, על דירות, על עסקים, על זכויות, ועל שני הצדדים כאחד. והוא עשוי לחסוך בעתיד שנים של התדיינות יקרה, מתישה וכואבת.
במציאות המשפטית הקיימת, מי שאינו מסדיר – מסתכן. ומי שמסדיר אך אינו מאשר כדין, או אינו מתנהל בהתאם להסכם – עדיין חשוף. לכן, הסכם ממון טוב הוא לא מותרות. הוא כלי משפטי חיוני לניהול סיכונים זוגיים, רכושיים ומשפחתיים.
