הסדרי שהות ומזונות קטינים בתקופת מלחמה - מגמות בפסיקה והשלכות משפטיות
מאת: עו"ד עדי לוי סקופ
עו"ד עדי לוי סקופ עוסקת בדיני משפחה עם דגש על ליווי בגירושין, הסכמי ממון, גישור במשפחה, צוואות וירושות, ייפוי כוח מתמשך, אפוטרופסות וניהול עיזבונות- ברגישות גדולה, ראייה רחבה ושוויונית וחשיבה אסטרטגית.
מבוא
במציאות הישראלית, מלחמות ומצבי חירום ביטחוניים אינם רק אירועים מדיניים או צבאיים, הם חודרים עמוק אל תוך חיי המשפחה ומשנים מן היסוד את שגרת חייהם של הורים וילדים.
גיוס ממושך לשירות מילואים, פינוי אזרחים מאזורי לחימה, סגירת מוסדות חינוך ושינויים חדים במציאות החיים, כל אלה משפיעים באופן ישיר על יכולתם של הורים לקיים הסדרי שהות שנקבעו בפסקי דין או בהסכמי גירושין.
בשנים האחרונות התחדדה סוגיה זו בעקבות מלחמת "חרבות ברזל", אולם העקרונות שנקבעו בפסיקה אינם ייחודיים למלחמה זו בלבד. בפועל, הם רלוונטיים לכל מצב חירום ביטחוני או מלחמה, לרבות מלחמות ואירועים ביטחוניים נוספים שהתרחשו לאחר מכן, כגון מלחמת "עם כלביא" והמערכה הנוכחית במלחמת "שאגת הארי".
מציאות מורכבת זו מציבה בפני בתי המשפט לענייני משפחה אתגר ייחודי: כיצד לאזן בין הצורך ביציבות משפטית לבין התאמת ההסדרים למציאות חירום משתנה, תוך שמירה על העיקרון המרכזי בדיני המשפחה- טובת הקטין.
המסגרת המשפטית לשינוי הסדרים
הבסיס המשפטי לשינוי הסדרי שהות או התאמתם מצוי בסעיף 74 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, הקובע כי בית המשפט רשאי לשנות החלטות בענייני קטינים כאשר חל שינוי נסיבות או כאשר נתגלו עובדות חדשות המצדיקות זאת.
הוראה זו מאפשרת לבית המשפט להתאים את ההסדרים למציאות משתנה, ובמיוחד למצבי חירום כגון מלחמה, פינוי אזרחים מאזורי עימות או שירות מילואים ממושך.
במקביל, בתחום המזונות חלה ההלכה הפסוקה לפיה שינוי בפסק דין למזונות מחייב הוכחת שינוי נסיבות מהותי, שכן פסק דין למזונות נהנה ממעמד של מעשה בית דין. עם זאת, הפסיקה מכירה בכך שמצבי חירום לאומיים עשויים להצדיק בחינה מחודשת של הנסיבות.
התאמת הסדרי שהות למציאות מלחמתית
גמישות בקיום הסדרי שהות
הפסיקה מדגישה כי בתקופות מלחמה יש להפעיל גמישות בקיום הסדרי שהות כאשר נסיבות ביטחוניות או שירות מילואים מונעים קיום מלא של ההסדר המקורי.
כך למשל נקבע כי שהות זמנית של קטין מחוץ לאזור עימות, לצד קיום מפגשים עם ההורה האחר בתנאים רגועים יותר, עשויה להיות פתרון ראוי בתקופת לחימה.
גישה זו מבטאת את ההכרה כי בתקופות חירום יש לתת משקל מיוחד ליציבותם ולתחושת הביטחון של הקטינים.
שמנופוביה: אפליה על רקע משקל
אחת הצורות המובהקות של לוקיזם היא שמנופוביה- אפליה כלפי אנשים עם עודף משקל או השמנת יתר. אפליה זו נשענת לעיתים קרובות על סטריאוטיפים שליליים ומקוממים, כאילו אדם בעל משקל עודף הוא בהכרח פחות ממושמע, פחות ייצוגי, פחות "בריא", פחות יעיל או פחות מתאים לתפקיד.
סטריאוטיפים כאלה אינם רק פוגעניים; הם גם עלולים להוביל להחלטות תעסוקתיות פסולות. מועמד או מועמדת לעבודה עשויים להידחות על הסף, לא בגלל חוסר התאמה מקצועית, אלא משום שמעסיק סבור, במפורש או במשתמע, שהמראה החיצוני שלהם "לא מתאים" לעסק, למותג או לציפיות הלקוחות.
אלא שברובם הגדול של המקרים, אין קשר ממשי בין משקל, מבנה גוף או חזות לבין היכולת לבצע את התפקיד. להיפך: הכנסת שיקולים כאלה למערך קבלת ההחלטות עלולה דווקא לפגוע במעסיק עצמו, משום שהיא מסיטה את תשומת הלב מהשאלות הרלוונטיות באמת- מקצועיות, ניסיון, כישורים, יחסי אנוש ויכולת ביצוע.
דוגמאות מעשיות מהפסיקה
הסדרים זמניים לאב המשרת במילואים
במקרה שנדון בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, אב שגויס לשירות מילואים בצו 8 ביקש לשנות זמנית את הסדרי השהות שנקבעו בפסק הדין. בית המשפט קיבל את בקשתו וקבע כי בתקופות בהן האב משרת במילואים בסופי שבוע, הקטינות ישהו עם האם.
בנוסף נקבע מנגנון הודעה מוקדמת, לפיו על האב לעדכן את האם לפחות 24 שעות מראש על משמרות חריגות.
הסדרי שהות בתקופת פינוי
במקרה שנדון בבית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה, הצדדים התמודדו עם מצב של פינוי מאזור לחימה. הצדדים הגיעו להסכמה בדבר הסדרי שהות זמניים בתקופת הפינוי, אשר קיבלה תוקף של החלטה שיפוטית.
לפי ההסדר, זמני השהות בתקופת הפינוי צומצמו ביחס לשגרה, כך שהקטינה שהתה עם האב שלושה לילות בלבד בכל מחזור של שבועיים- חלוקה של כ-80% מהזמן אצל האם וכ-20% אצל האב.
מתווה זמני במהלך המלחמה
במקרה שנדון בבית המשפט לענייני משפחה בקריית גת, אימץ בית המשפט מתווה זמני לקיום זמני שהות אשר הוצע על ידי עו"ס לסדרי דין בעקבות פרוץ המלחמה.
המתווה כלל קיום מפגשים בדירת קרובי משפחה באזור אחר בארץ, וכן קביעת מנגנון לחלוקת נטל ההסעה של הקטינים בין ההורים.
חיוב כספי בשל אי קיום זמני שהות
במקרה שנדון בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, האב גויס לשירות מילואים עם פרוץ המלחמה ולכן לא התקיימו זמני השהות שנקבעו עמו. כתוצאה מכך נטל גידול הילדים הוטל בעיקר על האם.
בית המשפט חייב את האב בתשלום חד-פעמי נוסף בסך 3,500 ₪ מעבר לדמי המזונות הזמניים שנפסקו
פיצוי בגין מפגשים שבוטלו
בפסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה נקבע מנגנון פיצוי בגין מפגשים שבוטלו בשל שירות מילואים, ולפיו האב ישלם 150 ₪ עבור כל מפגש שלא התקיים.
הסדרים לאחר חזרה ממילואים
במקרה נוסף תואר מצב בו האב שירת במילואים במשך חודשים רבים, שבמהלכם שהתה האם עם הקטינים באופן כמעט בלעדי. לאחר חזרתו שב האב לקיים זמני שהות לפרק זמן קצר, אך בהמשך נקרא שוב לשירות מילואים.
מקרה זה ממחיש את הקושי ביצירת שגרה יציבה של הסדרי שהות בתקופת לחימה ממושכת.
השפעת המלחמה על חיובי מזונות
שינוי בפועל בזמני השהות עשוי להשפיע גם על סוגיית המזונות. כאשר אחד ההורים נושא בפועל בנטל גידול מוגבר בשל שירות מילואים של ההורה האחר, בתי המשפט עשויים להביא זאת בחשבון בקביעת חיובים זמניים.
עם זאת, הפסיקה מדגישה כי גיוס למילואים או ירידה זמנית בהכנסות אינם מהווים בהכרח שינוי נסיבות מהותי המצדיק שינוי קבוע בפסק דין למזונות.
כל מקרה נבחן בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות, ובפרט לפי חלוקת זמני השהות בפועל, פערי ההכנסות בין ההורים וצרכי הקטינים.
בהקשר זה, ראוי לתת את הדעת למגמה המכירה ב'שחיקת ההורה שבעורף'. בתי המשפט החלו להכיר בכך ששינוי קיצוני בחלוקת זמני השהות לטובת ההורה שבעורף אינו רק עניין טכני, אלא נטל טיפולי ורגשי מוגבר בעל ערך כלכלי (Care work) .
מכאן, שהחיובים הכספיים המוטלים על ההורה המגויס (כדוגמת התשלום החד-פעמי בסך 3,500 ₪ שהוזכר לעיל) אינם מהווים 'סנקציה' על שירות המילואים, אלא כלי של צדק חלוקתי. כלי זה נועד לאזן את העובדה כי ההורה שבעורף נדרש להשקיע משאבי זמן ואנרגיה העולים משמעותית על אלו שנקבעו בפסק הדין המקורי, תוך פגיעה פוטנציאלית ביכולתו להשתכר באותה עת.
התחשבות בשירות מילואים ובסיכון החיים של ההורה
סוגיה נוספת אשר מתחדדת בתקופות מלחמה נוגעת למעמדו של הורה המשרת בשירות מילואים פעיל, לעיתים לתקופות ממושכות ובנסיבות הכרוכות בסיכון חיים ממשי. בנסיבות אלה, מתעוררת השאלה כיצד יש להביא בחשבון את השירות הצבאי במסגרת הכרעות הנוגעות להסדרי שהות ולחיובי מזונות.
לטעמי, ראוי כי בתי המשפט לענייני משפחה יעניקו משקל משמעותי לשירות המילואים ולסיכונים הכרוכים בו, הן בהקשר של קיום זמני השהות והן בהיבט הכלכלי. הורה הנקרא לשירות מילואים ממושך אינו נעדר מבחירה מחיי ילדיו, אלא ממלא חובה אזרחית ולאומית, לעיתים תוך סיכון חייו. לפיכך, אין לראות בהיעדרותו הזמנית משום הפרה של הסדרי השהות או משום נסיבה המצדיקה בהכרח החמרה כלכלית כלפיו.
בהקשר זה מתעוררת גם שאלת מעמדם של תגמולי המילואים. הפסיקה מגלה גישות שונות לסוגייה זו, החל מהגישה המחמירה הקובעת כי יש לראותם כחלק מההכנסה ועד לפסיקה הקובעת כי תגמולי מילואים אינם מהווים בהכרח הכנסה קבועה או שכר עבודה במובן הרגיל, ועל כן אין לראות בהם רכיב שיש להביאו באופן אוטומטי במסגרת השכר הקובע לצורך חישוב מזונות. מדובר בתשלום ייחודי בעל אופי פיצויי שנועד לפצות את המשרת על אובדן הכנסה בתקופת השירות, ולא בהכנסה שוטפת המשקפת את כושר השתכרותו הרגיל.
על כן, ראוי כי בתי המשפט ינהגו בזהירות בקביעת מסקנות כלכליות הנוגעות להורה המשרת במילואים, ויימנעו מייחוס תגמולי המילואים כחלק אינהרנטי מן השכר הקובע לצורך חישוב המזונות. גישה מאוזנת זו מתיישבת עם ההכרה החברתית והמשפטית בחשיבות שירות המילואים, ומבטיחה כי מילוי חובה אזרחית לא יהפוך לנטל משפטי נוסף במסגרת דיני המשפחה.
עקרונות מרכזיים העולים מן הפסיקה
מן הפסיקה שניתנה בתקופות מלחמה ניתן לזהות מספר עקרונות מנחים:
- גמישות בהסדרים- בתי המשפט נכונים להתאים זמנית את הסדרי השהות למציאות הביטחונית.
- שמירה על יציבות הקטינים- גם בתקופות חירום מושם דגש על יצירת שגרה יציבה ככל האפשר עבור הילדים.
- בחינה פרטנית של כל מקרה- כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו הספציפיות.
- התחשבות בנטל הגידול בפועל- כאשר אחד ההורים נושא בפועל בנטל גידול מוגבר, ייתכן שתהיה לכך השלכה כלכלית.
סיכום
הפסיקה שניתנה בתקופות מלחמה בשנים האחרונות מלמדת כי מערכת המשפט בישראל מפעילה גישה גמישה ופרגמטית בהתמודדות עם השלכותיהם של מצבי חירום על הסדרי שהות וחיובי מזונות.
אמנם חלק ניכר מן הפסיקה התפתח בעקבות מלחמת חרבות ברזל, אולם העקרונות שנקבעו במסגרתה רלוונטיים לכל מצב מלחמתי או ביטחוני, לרבות מלחמות ואירועים ביטחוניים נוספים כגון מלחמת "עם כלביא" והמערכה הנוכחית "שאגת הארי".
בסופו של דבר, גם בתקופות של חוסר יציבות ביטחונית, העיקרון המנחה נותר קבוע: הגנה על טובת הקטין, שמירה על יציבותו הרגשית והבטחת קשר משמעותי עם שני הוריו ככל שניתן.
